מחלות אוזניים

התלונות השכיחות –כאבי אוזניים, אטימות ,לחץ וירידה בכושר השמיעה

רעש באוזניים (*טינטון) וסחרחורות

המחלות השכיחות הגורמות לסימפטומים אלה :

• דלקת האוזן התיכונה-Otitis Media

הגורם הנפוץ ביותר לחום כאב וירידה בכושר השמיעה בילדים הוא Otitis Media- דלקת האוזן התיכונה . הדלקת יכולה להופיע באוזן אחת או בשתיהן. אם לא  מאבחנים ומטפלים בדלקת, היא עלולה לגרום לסיבוך כמו דלקת במסטואיד ( בעצם הנמצאת מאחורי האוזן), להתנקבות עור התוף ולאובדן שמיעה. כאשר מטפלים בדלקת כראוי, לרב הכאב חולף החום יורד והשמיעה תחזור לנורמה.

  )OTITIS MEDIA WITH EFFUSION( דלקת אוזן תיכונה עקב הצטברות נוזלים  

דלקת אוזן תיכונה עקב נוזלים בחלל האוזן התיכונה ללא סימני דלקת חריפה או זיהום תופיע  במקרים בהם קיימת  פגיעה ביכולת האוורור של חלל האוזן התיכונה.

חוסר אוורור גורם להווצרות תת לחץ בחלל האוזן התיכונה אשר בין היתר גורם ליציאת  נוזלים מכלי הדם והרקמות שבחלל האוזן התיכונה .נוזלים מצטברים  באוזן התיכונה. ברב המקרים  האלה התעלה המחברת בין האוזן התיכונה והלוע  האפי (תעלת אוסטכיוס) שתפקידה לאוורר את האוזן אינה מתפקדת כראוי .סיבות אפשריות לאי תפקוד תעלת האוזן : כשפתח  התעלה חסום למשל על ידי רקמת אדנואידים גדולה או רירית תפוחה על רקע אלרגי או אצל מבוגרים גידול בלוע האפי(נאזופרינקס).

התופעה שכיחה בילדים ויכולה להופיע באופן זמני חרי כל דלקת אוזן חריפה או מחלת דרכי נשימה עליונים. הנוזלים לכשעצמם בהעדר דלקת חריפה  מצריכים בשלב ראשון מעקב ואינם מחייבים טיפול מיידי. המעקב המומלץ הוא למשך 3 חודשים  לפחות. למעט מקרים בהם ישנן כבר גם ירידה בשמיעה וגם הפרעות בהתפתחות הדיבור. במקרים אלה יש  להתחיל טיפול מיד..

מטרות הטיפול הן ל”ליבש” הנוזלים באוזן התיכונה לאוורר את האוזן התיכונה ולמנוע הצטברות מחודשת של נוזלים באוזן התיכונה.

בשלב ראשון טיפול תרופתי לייבוש הנוזלים יכול להועיל

אם אין שיפור לאחר טיפול מספר חודשים יש לנקוט באמצעים אחרים  לאוורר האוזן התיכונה

אחת האפשרויות שגורמות לאוורור מיידי היא החדרת צינוריות אוורור לעור התוף ,הליך ניתוחי קצר המכונה בציבור “ניתוח כפתורים” . הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה .במהלכו יוצרים חתך מבוקר בעור התוף דרכו שואבים את הנוזלים מחלל האוזן התיכונה ובחתך שנוצר מחדירים צינורית אוורור שדרכה יחזור אויר לאוזן התיכונה אשר יאזן את הלחץ משני עברי עור התוף ויאפשר למנגנון השמיעה לתפקד היטב.

אם יש חסימה של תעלת  האוורור (תעלת אוסטכיוס) בלוע האפי כמו על ידי אדנואידים מוגדלים(קישור) לרב מבצעים כריתה של האדנואידים ועל ידי כךמסירים החסימה  ומאפשרים לתעלת אוסטכיוס לחזור לאוורר האוזן התיכונה.

אם מתגלה גידול בלוע האפי(נאזופאירנקס) הגורם לחוסר האוורור באוזן התיכונה  – יש לטפל בהקדם  בהתאם לסוג הגידול .

חשוב לציין 1.כי אין מדובר בנוזלים המגיעים מן האוזן החיצונית, ולכן אין קשר בין חדירת מים לאוזניים לבין המצאות נוזלים באוזן התיכונה.2. לא ניתן לשאוב את הנוזלים דרך האוזן החיצונית ללא ניקוב עור התוף, שכן עור התוף מפריד בין תעלת האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה

דלקת אוזן חיצונית -אוזן של שחיינים

דלקת האוזן החיצונית נגרמת כאשר מים נכלאים בתעלת האוזן או כשפוגעים בציפוי תעלת האוזן החיצונית כמו על ידי שימוש בקיסמי אוזניים לניקוי עצמוני וגורמים להתרבות של חיידקים וחדירתם דרך פתחים מיקרוסקופים בעור התעלה . ברב המקרים מופיע בקיץ לאחר שחייה בים או בברכה (מכאן הכינוי “אוזן של שחיינים”) , אך כל חשיפה למים כולל מי אמבטיה יכולה לגרום להתפתחות דלקת בתעלת האוזן החיצונית. במקרים חמורים, מופיעה בצק בתעלת האוזן עד כדי הצרות וסתימה שלה  דבר שגורם כאבים עזים ואובדן שמיעה זמני. יש לגשת לרופא אף אוזן וגרון לקבלת טיפול מתאים למצב זה.

הצטברות שעווה באוזניים

שעווה נוצרת על ידי בלוטות מיוחדות בתעלת האוזן החיצונית , ומטרתה לכלוא אבק וחלקיקי לכלוך וכך למנוע מהם להגיע אל עור התוף. בדרך כלל, השעווה הנוצרת, מתפנה מהאוזן בכוחות עצמה. היא הצטברות של שעווה באוזן היא אחת הסיבות הנפוצות לירידה בכושר השמיעה, דבר שקל מאוד לטפל בו.

מומלץ להימנע משימוש  בקיסמי אוזניים או בחפצים אחרים לניקוי השעווה. בניקוי עצמוני כזה רק דוחקים את השעווה עמוק יותר אל תוך תעלת האוזן או פוצעים את עור התעלה הרגיש  ולעתים גורמים לדלקת אוזן חיצונית. הצטברות של שעווה באוזן עלולה להיות בעיה כרונית, מומלץ להתייעץ עם רופא אף אוזן וגרון לגבי צורך בטיפול בבעיה  על ידי הרופא וכן לגבי דרכי מניעה 

נקב בעור התוף

ממבראנה דקיקה מפרידה בין תעלת האוזן החיצונית לאוזן התיכונה והיא מכונה תופית או עור התוף.. נקב או קרע בעור התוף- מופיע לעיתים קרובות יחד עם ירידה בכושר השמיעה והפרשה מהאוזן, ולעיתים כאב. רמת ירידת השמיעה תלויה בגודל ובמיקום של הנקב.

לעיתים, נקב קטן  יכול להירפא באופן ספונטאני בעיקר אם נגרם מטראומה, ובמקרים אחרים כשנגרם על ידי מחלת אוזן תיכונה כרונית או לא נסגר זמן רב  יש צורך בניתוח בו מאחים (סוגרים)  את הנקב על ידי טלאי.

יש להמנע  מחדירת מים לאוזן התיכונה דרך הנקב .במקרה של חדירת מים תתפתח דלקת ויתכנו סיבוכים .יש לפנות לרופא אף אוזן וגרון  ליעוץ לגבי הטיפול המתאים למצב הספציפי של החולה  ולקבל הסבר כיצד להגן על האוזן מחדירת מים וזיהומים עד לאיחוי הנקב. 

כולסטאטומה

כולסטאטומה היא גידול של עור המתפתח בתוך האוזן התיכונה ,מעבר לעור התוף. תופעה זו עלולה להיות מולדת  אך לרב נגרמת כתוצאה מתפקוד לקוי של חצוצרת אוסטכיוס. במצב זה קיים  חוסר אוורור תקין בחלל האוזן התיכונה ומתפתחות דלקות כרוניות . כולסטאטומה שאינה מטופלת, עלולה להוביל להרס עצמות השמע ולהתפשטות של התהליך ההרסני לעצמות הגולגולת האוזן הפנימית ומבני המוח. הטיפול הוא ניתוחי ומטרתו הסרת התאים של הכולסטאטומה .

אי טיפול  בכולסטאטומה, עלול לגרום  לגרום לחירשות, , לדלקת קרום המוח  דלקת המוח ואף למוות.

ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש

חשיפה לרעש מזיק היא הגורם השכיח ביותר לאובדן שמיעה .

רעש מזיק גורם לאובדן שמיעה  מסוג תחושתי עצבי. אובדן שמיעה הנגרם מרעש מיוחד בכך שניתן להפחית או למנוע אותו אם נוקטים באמצעי הזהירות המתאימים.

חשוב לדעת שאין תרופה, ניתוח או אפילו מכשיר שמיעה שיכול לשחזר את יכולת השמיעה כשהנזק נגרם על ידי רעש מזיק.

הרעש המזיק גורם להרס של תאי החישה באוזן הפנימית ולנזק בעצבי השמע. ככל שמשך החשיפה לרעש ארוך יותר  – יותר  תאי עצב נפגעים. ועמם נפגע גם כושר השמיעה.  הנזק במקרים של חשיפה ממושכת לרעש הוא קבוע.

עוצמת הרעש נמדדת בדציבלים.

טווח העוצמות נע בין הצליל החלש ביותר שאוזן אנושית יכולה לשמוע- 0 דציבלים, עד למעלה מ-180 דציבלים- זוהי עוצמת הרעש הקיימת בזמן שיגור טיל.

דציבלים נמדדים באופן לוגריתמי. זאת אומרת שעוצמת הדציבלים עולה ביחידות של 10, וכל עלייה היא למעשה פי 10 מהעוצמה הנמוכה יותר. חשיפה ממושכת לרעש מעל ל-85 דציבל עלולה להיות מסוכנת. ככל שזמן החשיפה לרעש חזק הוא ארוך יותר, כך יכול להיגרם נזק רב יותר. כמו כן, ככל שהאדם קרוב יותר למקור הרעש החזק, כך הנזק שעלול להיגרם חמור יותר. מחקרים עדכניים הראו עלייה מטרידה באובדן שמיעה בקרב צעירים. ישנן ראיות לכך שמוסיקת רוק רועשת יחד עם שימוש הולך וגובר בדיסק-מנים או ווקמנים בעלי אוזניות עלולים לגרום לתופעה.

תדר הרעש נמדד באמצעות תדירות תנודות הקול לכל שנייה. קול נמוך כמו קול בס או צליל של טובה, גורם לפחות תנודות לכל שנייה לעומת קול גבוה או צליל של כינור. תדירות נמדדת באמצעות מספר מחזורי התנודות בכל שנייה, יחידת המדידה היא הרץ. ככל שהקול גבוה יותר, כך גם עולה התדירות.

קול הדיבור האנושי, אשר נע בטווח של 500 עד 2000 הרץ, עבור רוב האנשים, נשמע חזק יותר מרעשים בתדירויות נמוכות מאוד או גבוהות מאוד. כאשר מופיעה ירידה בשמיעה עקב רעש, נפגעת תחילה היכולת לשמוע תדירויות גבוהות. משום כך, אנשים המאבדים את שמיעתם, חווים לעיתים קרובות קשיים בשמיעת קולן של נשים .

חשיפה לרעש מזיק עלולה לגרום גם לרעש באוזניים –טינטון (קישור) לעתים זמני ולעתים קבוע.

וכן לרגישות לרעש . רעש חזק עלול לגרום לחלק מהאנשים תגובות חרדה ועצבנות, עלייה בקצב דפיקות הלב ולחץ הדם כמו גם הסחת דעת מהעבודה.

לכן בעבודה בסביבה רועשת חשוב מאוד להשתמש במגיני אוזניים.

גם כשעובדים חד פעמית עם כלים רועשים כמו מכסחת דשא ,מסור חשמלי, מקדחה או כלי  יריה יש להקפיד על שימוש במגיני אוזניים .

מגני האוזניים  מפחיתים את עוצמת הקול המגיע לעור התוף. ישנם שני סוגים של מגני שמיעה: אטמי אוזניים וכיסויים לאוזניים. אטמים או כיסויים המותאמים לאוזניים מפחיתים את הרעש המגיע לאוזניים ב-15 עד 30 דציבלים. אטמים וכיסויים טובים הם כמעט שווי ערך במידה שבה הם מפחיתים את הרעש. עם זאת, אטמים יעילים יותר עבור רעש בתדירות נמוכה, ואילו כיסויים יעילים יותר עבור רעש בתדירות גבוהה. שילוב של שניהם מקנה הפחתה נוספת של 10-15 דציבל.

חשוב להדגיש שיש אנשים רגישים יותר לרעש ויתכן נזק גם מחשיפה חד פעמית קצרה.

בארה”ב נקבע ב-1983 חוק לשימור השמיעה. חוק זה קובע כי יש לאכוף תוכנית לשימור השמיעה של עובדים העובדים בסביבה רועשת. תוכנית זו כוללת בדיקת שמיעה שנתית עבור כ-5 מיליון אנשים הנחשפים לרעש ממוצע ברמה של 85 דציבלים או יותר במהלך יום עבודה של 8 שעות.

גם בארץ חלה חובת מיגון ו מעקב שמיעה בעובדים  החשופים לרעש מזיק.

כאשר מתגלה נזק חמור לשמיעה או כשמופיעים צלצולים באוזניים או אם  עולה חשד למחלת אוזניים, יש להפנות את העובד לרופא אף אוזן גרון.

טינטון – רעש באוזניים

טינטון או טיניטוס הוא המונח הרפואי ל”רעש באוזניים” אלה יכולים להיות צלצולים , שאגה רועשת, המייה כמו בקונכיה , קולות זמזום ו”קליקים” באוזניים. הטינטון יכול להיות קבוע או להופיע לסרוגין. הוא מטריד ביותר בסביבה שקטה.ברוב המקרים רק המתלונן שומע הרעשים (טינטון סוביקטיבי). יש מקרים נדירים בהם אנשים אחרים יכולים לשמוע ה טינטון. סוג זה של טינטון המכונה “טיניטוס אובייקטיבי”, נגרם על ידי בעיה בכלי הדם המקיפים את האזור החיצוני לאוזן, או על ידי עוויתות בשרירים שיכולות לגרום לקולות פיקוק או “קליקים” בתוך האוזן.  ברוב המקרים של טינטון סוביקטיבי  המקור לרעשים  בנזק שנגרם לעצבי השמיעה או לקצות העצבים באוזן הפנימית. טינטון זה מלווה בדרך כלל  גם בירידה בכושר השמיעה .

תופעה של ירידה בשמיעה מלווה בטינטון  יכולה להופיע כחלק מתהליך טבעי של  הזדקנות.

חשיפה לרעש מזיק היא הגורם העיקרי לטינטון ופגיעה בשמיעה בקרב צעירים.

טיפולים רפואיים שונים וסיוע של מכשירי שמיעה  ומכשירי מיסוך יכולים לעתים להקל על הסובלים מתופעת הטינטון.

סחרחורת

סחרחורת (VERTIGO) היא תחושת אשליה של תנועה או של האדם או של הסביבה

אנשים מתארים סחרחורת בדרכים שונות כגון העולם מסתובב או הרגשה של חוסר יציבות וריחוף. סחרחורת מלווה לעתים בחילה.

על הרגשת היציבות אחראיות מספר מערכות

מערכות שווי המשקל באוזן הפנימית מנטרות את כיווני התנועה של הגוף בחלל כגון פניות, ותזוזות קדימה ואחורה, לצדדים וכן למעלה- למטה.

העיניים עוקבות אחרי מיקום הגוף בחלל

חיישנים הנמצאים במפרקים בשרירים ובחוט השדרה מדווחים למוח על מיקום הגוף ותנועותיו

מערכת העצבים המרכזית (המוח ) מעבדת את המידע שמגיע אליה מהמערכות האחרות על מנת ליצור מידע אחיד ומתואם.

הסימפטומים של סחרחורת ובחילה שנגרמת מתנועה מופיעים כאשר מערכת העצבים המרכזית מקבלת מסרים נוגדים מהמערכות האחרות.

סיבות  לסחרחורת

כל מחלה באחד ממרכיבי האוזן עלול לגרום לסחרחורת :

אוזן חיצונית, אוזן תיכונה או אוזן פנימית וכן פגיעה בעצב שווי המשקל במוח

ירידה בזרימת דם למוח ולאוזן הפנימית על בסיס קבוע או בתדירות גבוהה. האוזן הפנימית רגישה מאוד לשינויים קטנים בזרימת הדם, כמו במצבים של  טרשת העורקים עם הסתיידות העורקים, לחץ דם גבוה, סוכרת רמות גבוהות של שומנים בדם (כולסטרול) או אנמיה (ירידה בהמוגלובין),שימוש בסמים

דלקת האוזן הפנימית (לאבירינטיטיס)  או דלקת בעצב שווי המשקל(נויריניטיס) -על רקע זיהום ויראלי או חיידקי.

תזוזת קריסטלים באוזן הפנימית לרב לאחר טראומה או מחלה נגיפית שגורמת  התקף שפיר של סחרחורת  תנוחתית BPPV- Benign Paroxysmal Positional Vertigo

Meniere’s syndrome– מחלת מנייר היא תיסמונת התקפית הכוללת שינויים בכושר השמיעה בדרך כלל באוזן אחת, עם לחץ באוזן, צלצולים באוזן אחת והתקפי סחרחורת אמיתית.

טראומה: שבר בגולגולת שגורם לנזק בכל חלק של האוזן ובעיקר באוזן הפנימית יגרום לוורטיגו חמור שיכלול בחילה ואובדן שמיעה.

אלרגיה: ישנם אנשים החווים סחרחורת כאשר הם נחשפים למאכלים או לחלקיקים המצויים באוויר (כגון אבק, עובש, אבקנים, קשקשים ועוד) אליהם הם אלרגיים.

מחלות נוירולוגיות: מחלות עצביות יכולות להשפיע על שיווי המשקל ולגרום סחרחורת כגון: טרשת נפוצה, עגבת, גידולים.

תרופות מסוימות עלולות לגרום תופעות לוואי של סחרחורת

במסגרת ברור הסחרחורת יש לפנות לרופא אף אוזן וגרון.

יש לברר בצורה יסודית באיזה סוג  של סחרחורת מדובר ולכן על הסובל לתאר במדויק את תחושתו. הברור יכולל בדיקת  האוזניים, השמיעה ומערכת אף אוזן וגרון כולה .

לעתים יש צורך להיעזר בבדיקות הדמיה : בסריקות CT או MRI של הראש, ובבדיקה וסטיבולרית  הבודקת תיפקוד מערכת שווי המשקל באוזן (במסגרת הבדיקה עוקבים אחר  תנועת העיניים לאחר חשיפה למים קרים או חמים או לאוויר אשר מגרים האוזן הפנימית ,או רושמים התנועות (electronystagmography-ENG ).

במקביל  לברור של רופא אף אוזן וגרון יש לבדוק מערכות אחרות כמו עיניים מערכת העצבים ומערכת קרדיו וסקולרית

רב  המקרים הקלים של סחרחורת  חולפים מעצמם כעבור כשבוע אך אם הסחרחורת קשה ולא חולפת יש לאתר הסיבה ולטפל בה!